זיכרון עוברי
אחד הנושאים המרתקים שפותחים צוהר להמשכיות מחיי העובר ברחם לילדותו הינו הזיכרון העוברי. כמו עדות לחיים תבוניים כבר שם באותה תקופה ראשונית.
מכירים מישהו שזוכר סיטואציה מהעוברות?
אני מכירה מספר אנשים. גם הספרות משלבת סיפורי רצף כאלה.
ד"ר אלכסנדרה פיונטלי רופאה וניורופסיכיאטרית איטלקייה משתפת בספרה 'מעובר לילד' בסיפורו של ג'ייקוב. פעוט קטן, בן 18 חודש, ואינטליגנטי מאוד. הוריו הביאו אותו אליה לטיפול משום שחוסר השקט המתמיד שלו וחוסר השינה הטריף אותם.
בעוד הוריו מספרים לה בכאב אודותיו היא שמה לב שהפעוט נע סביבו בחוסר שקט גדול כאילו היה מונע מצורך עמוק לחפש משהו בכל פינה אפשרית בחדר שלה. הוריו אמרו שהוא מתנהג כך כל הזמן, יום ולילה. כמו מחפש משהו שהוא לא מצליח למצוא. מידי פעם נעצר ג'ייקוב עמד מול חפץ וניער אותו, כמו ניסה להעירו. הוריו סיפרו שכל שלבי התפתחותו: זחילה, ישיבה, עמידה והליכה לוו בפחד גדול. "כאילו הוא מפחד" הם אמרו "להשאיר משהו מאחור".
פיונטלי ניגשה אל הפעוט. "נראה שאתה מחפש משהו ואתה לא מצליח למצוא".
ג'ייקוב עצר והביט בה בריכוז רב.
ואז היא העירה שנראה שהוא מנער את החפצים כאילו מנסה להעירם או להשיבם לחיים. זה היה הרגע בו פרצו ההורים בבכי. הם סיפרו שג'ייקוב תאום. טינו אחיו התאום נפטר ברחם. ג'ייקוב שהה ברחם עם אחיו המת כשבועיים תמימים עד ללידה, ועל כך הוא מגיב. ההכרה והשיח הגלוי שהתנהל כנראה לראשונה על אותו אובדן הביא לשינוי מופלא בהתנהגותו. במקביל איפשר תהליך אבל אצל הוריו על תינוקם שלא שרד. (פיונטלי, 2001, 'מעובר לרחם', מודן, עמ' 43).
הפעוט ניסה בדרכו להתנהג במשך חודשים ארוכים אחרי הלידה את מצוקתו מאותם שבועיים טראומטיים ברחם.
ישנם זיכרונות עובריים הרבה פחות דרמטיים.
הלן, אימא הריונית נהגה להמהם לבנה העובר שיר תוך כדי שהיא מלטפת את ביטנה ונעה על כיסא-נדנדה. כך פעמים רבות לאורך ההיריון. ימים רבים לאחר מכן שתינוקה כבר נולד וגדל מעט, אותו שיר הרגיע אותו מיידית לא משנה כמה היה מתוסכל או כואב. (ורני וקלי, 1983, 'החיים המסתוריים של התינוק טרם לידתו',זמורה ביתן,7).
כשפוגשים את הרצף הזה בין החיים הרחמיים לאלו שלאחר הלידה, נותר רק לחייך ולהתפעל מהקסם המופלא שניקרא זיכרון עוברי.
הטור המקורי פורסם ב'תיקון לידה' ב-Xnet: https://xnet.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5075004,00.html
תגובות אחרונות